הם חיות אדם, רוצחים עם רוע בעיניים. טבחו בנו מטווח אפס. הם ירו וראו שנהנו מזה, חייכו

הגעתי למסיבה לקראת 03:00 לפנות בוקר, כי באו לשם די.ג'ייז מכל העולם. זה היה אירוע בינלאומי שכלל כ-3,000 משתתפים.

כשהלכנו לאוהל להביא חברה משם, עפו עלינו טילים במטר. עצרו את המוזיקה, שמענו אזעקות. בתוך שנייה ראינו התקפת מחבלים.

עלינו לרכב והתחלנו להימלט. היה כאוס מטורף. אנשים נהגו על 120 קמ"ש תחת אש חיה. ראינו את המחבלים עם הטנדרים, שוטר חמוש הכניס אותנו לבטונדה – 30 איש התחילו לירות עלינו, זרקו רימון רסס ואחרי דקה, כשכולם צורחים כמו משוגעים, עוד רימון חלף מעליי ושפשף לי את הראש. ראיתי מאחוריי גופות שספגו את הרסיסים.

ידידה נורתה מטווח אפס. כל מי שהיו בשורה הראשונה והשנייה – נרצחו. חטפתי כדור במרפק ורסיסים ברגל ובצלעות. למזלנו, ברגע הזה, היה למחבל מעצור בנשק והוא יצא. חיפשתי אחריו כלי נשק על הרצפה אבל היריות התחדשו. עליתי על ניידת נטושה של המשטרה, התחברתי לקשר וביקשתי עזרה. אמרו לי לברוח.

ניסיתי להתניע את הניידת ולא הצלחתי, בשעה שחבר שלי ניסה לעשות החייאה לבת זוגו. המחבלים צעקו 'היא מתה'. הם חיות אדם, רוצחים עם רוע בעיניים. טבחו בנו מטווח אפס. הם ירו וראו שנהנו מזה, חייכו. פינו אותי לאמבולנס שחיכה לקבל פצועים נוספים. העלו הורים עם ילד שהיה פצוע בכל גופו ואדם מבוגר שגסס לידי, אבל לא יכולתי אפילו לתמוך בו. עברו שלוש שעות, כאוס

סהר ב.